חשבתם שמדעי המחשב זה תכנות? תחשבו שוב

נהג רוצה להגיע מתל אביב לחיפה. יש לו כמה חלופות לעשות את הדרך הזאת, והתשובה לאיזו מהן היא הקצרה ביותר פשוטה וחד-חד ערכית. אשר למהירה ביותר, כאן כבר נכנסים לעסק משתנים רבים שמסבכים את העניין. כל משתנה כזה דורש מדידה והערכה דינמית, והמנגנון כולו נדרש לשקלל את התמונה מחדש בכל רגע נתון. וכך, מאחורי ממשק המשתמש שהפך עבורנו טבעי וטריוויאלי כמו לקחת אוויר, מסתתרות חידה מתמטית מרובת נעלמים ואלגוריתמיקה מורכבת. או בקצרה: מדעי המחשב.   

"מדעי המחשב זה לא תכנות", מדגיש ד"ר דוד פייטלסון, ראש בית הספר להנדסת תוכנה ומדעי המחשב באפקה – המכללה האקדמית ללימודי הנדסה בתל אביב. "מדעי המחשב זה תחום שכשמו כן הוא – מדע. יש מאחוריו המון רקע תאורטי – מתמטי, אלגוריתמי – שמאפשר לנו לזקק בעיות מורכבות ולמצוא להן פתרונות. וכמו ההבדל בין ילד שלמד לנגן לבין כנר בפילהרמונית שהקדיש לנגינה את כל חייו, מדעי המחשב זה לא משהו שאפשר ללמוד בקורס מזורז של מספר חודשים".      

דווקא עידן ה-Open source וה-Services הנוכחי, שמאפשר לנו לקחת קוד ועזרי תכנות מן המוכן וכמעט לא מצריך כתיבה מאפס, מחדד את הצורך האקוטי שקיים בתעשייה בבוגרי מדעי המחשב. "המחסור העצום מאלץ חברות רבות לקבל גם בעלי ידע בסיסי בתכנות ולנסות להכשיר אותם תוך כדי תנועה. אבל האמת היא שלפתרון הסוגיות היותר מורכבות שהתעשייה מתמודדת איתן, זה לא מספיק. הערך שהחברות והארגונים יכולים להפיק מבוגרי התואר במדעי המחשב הוא רב לאין שיעור. לכן, לבוגרות ולבוגרים שלנו יש יתרון מובהק בשוק העבודה".

המסלול ההיברידי

בצד העומק המדעי, ד"ר פייטלסון מדגיש את הצורך דווקא בחיבור לקרקע, לעבודה בחיים האמיתיים – מה שמגדל השן האקדמי לאו דווקא מתבלט בו. מבחינה זו, הוא אומר, הלימודים באפקה מייצגים מודל היברידי יותר: גם ידע תאורטי נרחב, אבל גם התנסות מעשית שחווים הסטודנטים דרך מגוון רחב של פרויקטים. למשל, במסגרת אופק – מערך פעילויות המשלימות את תוכנית הלימודים הפורמלית באפקה, ומאפשרות לסטודנטיות ולסטודנטים מבתי הספר השונים לשלב ידיים בפרויקט רב תחומי (ואפילו לקבל על זה נקודות זכות).

אופק גם כולל האקתונים ומועדונים חזקים ופוריים בתחומים כמו חלל, אנרגיה, רובוטיקה ורכב, עם הזדמנות פנטסטית להכיר עולמות וגם לרכוש מיומנויות חיוניות – עבודת צוות, חשיבה ביקורתית, מנהיגות ובקיאות בשפות. באפקה מבינים, מתוך הקשר הרציף עם התעשיות בארץ ובעולם, שהכישורים הללו דרושים כיום בחברות לא פחות מהידע המדעי-מקצועי.

"אפקה רואה את ההשכלה לא כמקום של באים-לומדים-הולכים, אלא ככזה שמתחברים בו לעוד אנשים שחולקים תחומי עניין דומים ועושים דברים יחד. אפשר לבנות לוויין קטן, לאפיין רובוט, לתכנן רכב סולרי ולראות אותו נוסע בשטח, או ממש להרים פרויקט בשיתוף חברות מהתעשייה – עם קשרים שנוצרים ותיק עבודות שמצטבר כבר בזמן הלימודים. מעבר לזה, רוב הסגל שלנו מורכב ממרצים שמגיעים מהתעשייה ושעדיין קשורים בה. זה יתרון בפני עצמו וזה מאוד לא אופייני למדעי המחשב, תחום של תאורטיקנים. חבר סגל שבא מהתעשייה, שמתבל את החומר העיוני בדוגמאות שמגיעות מהשטח ושהוא נתקל בהן באמת – זה ייחודי לאפקה".           

לסיום, ד"ר פייטלסון מציע פתרון משלו לשאלה מורכבת – שאלת מיליון הדולר של בוגרי התואר במדעי המחשב: סטארט-אפ או קורפורייט? "כיוון שלרוב המכריע של הבוגרים שלנו יש פריווילגיה לבחור, הם יכולים – ובהחלט כדאי להם – להקדיש מחשבה לניהול ותכנון אסטרטגי יותר של הקריירה. אני סבור שנכון להתחיל בארגון גדול, לרכוש שם את שיטות העבודה המסודרות והממוסדות יותר, לעשות 'טעויות של מתחילים' כשיש מי שמשגיח ומפצה עליהן. בהמשך, עם הניסיון החשוב הזה, הדרך ליזמות או לתפקיד מוביל בחברה קטנה יותר כבר תהיה יחסית סלולה ויציבה".

לקריאה נוספת על תואר ראשון במדעי המחשב